(גילוי נאות - אין בהכרח שורה תחתונה הפעם)
בואו נתחיל הפעם עם קצת מוסיקה. אתם מוזמנים לשמוע את השיר הבא במהלך הקריאה (ונחזור לשיר הזה אח"כ):
מאז שאני זוכר את עצמי נמשכתי אל פרדוקסים.
אחת ההגדרות לפרדוקס היא - מצב המכיל סתירה פנימית עקרונית ודוגמא קלאסית לפרדוקס היא:
"משפט זה הוא שקר" - משפט פשוט מאין כמותו ויחד עם זאת אינסופי במעגליות שלו.
מעניין לציין כי פרדוקס מהתרבות שלנו הוא מקרה "הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל" (שמות ג' 2) אשר מפורש כסוג של התגלות אלוהית דהיינו, במקרה זה לפחות, פרדוקס הוא משהו שמימי - משהו שמעבר לתפיסה ולהבנה שלנו כבני אדם... פשוטים.
מצב דומה אך שונה קיים בשפות היפנית והסינית, ספציפית במסגרת הזן בודהיזם והוא המילה "Mu".
המילה Mu ניתנת כתשובה למצבים בהם "התשובה גדולה מהשאלה" ומפורשת לעתים כהנחיה "להתיר" את השאלה או באנגלית "to unask the question".
במקור תשובה זו ניתנת בזן קואן סיני בן אלף שנים אבל אם להשתמש בדוגמא הקרובה יותר לתרבות היהודית שלנו נאמר כי אם תישאל השאלה "האם באמת הסנה בוער ואינו אוכל?" יכולה להינתן התשובה Mu - התשובה המעמיקה גדולה יותר מהשאלה הפשטנית ועל-כן לא ניתן לענות "כן" ולא ניתן לענות "לא".
בשפה המתאימה לזמן שלנו אפשר פשוט לומר כי Mu מתאר מצב שבו "התשובה אינה זמינה כעת, אנא בטלו את השאלה, תודה".
וכל זאת אני כותב רק כמעין הקדמה לנושא הפעם: פשטות.
ובואו כבר נסבך מעט את העניין ונזכיר את ההבדל בין "פשטות" ל"פשטנות" וניעזר בויקימילון לשם כך:
"פשטות - תכונה המבטאת חוסר סיבוך וחוסר מורכבות."
"פשטנות - הצגת עניין בצורה פשוטה יותר מהמורכבות האמיתית שלו. פשטנות היא הצגה לא מדויקת, משלה ומטעה. לשומע נדמה שתפס את העניין אבל למעשה הוא הבין רק גרסה מסורסת שלו."
אני אוהב פשטות.
אבל מהי פשטות ומתי היא לא פשטנית?
רבים האנשים, ואני ביניהם, האומרים על אוכל ש"הכי פשוט זה הכי טעים". וניקח דוגמא עתיקה ופשוטה בשביל העניין - לחם וחמאה. אין יותר פשוט מזה, נכון? או שאולי זו אמירה פשטנית?
Mu
לחם הוא אחד המאכלים המוכנים העתיקים ביותר כאשר העדות העתיקה ביותר להכנתו היא מלפני 30,000 שנה(!).
ומה יכול להיות פשוט יותר מלחם? הרי מדובר על שילוב של קמח ומים. וזהו. אז זהו... שלא.
קמח יכול להיות מ - חיטה, שעורה, שיפון, תירס, אורז או דגנים אחרים.
מים יכולים להיות מוחלפים בחלב או בבירה (ולמי שמעולם לא הכין לחם בירה מומלץ בחום להתנסות).
ושמרים, אל תשכחו את השמרים, או את מחמצת השאור. ואם השמרים טריים כדאי להיעזר בסוכר - אה כן, אלא אם כן אין שמרים ואז מדובר במצה שגם היא סוג של לחם.
וכמובן יש תוספות אפשריות רבות - שמן, תבלינים, אגוזים למיניהם וקצרה היריעה...
וכל זאת לפני שבכלל שאלנו אופים למיניהם לגבי הסודות והדקויות של כל אחד ואחת מהם.
אז מהי פשטות? ומתי היא לא פשטנית?
בואו ניעזר במוסיקה, ולא סתם מוסיקה אלא אחת האהובות עלי - בלוז.
בלוז 12 תיבות הוא אחד מאבני היסוד של הבלוז ואחת הצורות הפשוטות שלה - צורה הרמונית מוכרת שלא משתנה בבסיסה - המורכבת משלושה חלקים כשכל חלק בנוי מארבע תיבות. פשוט מאין כמותו.
ובבלוז כמו בבלוז - הפשטות הבסיסית מאפשרת מורכבות יפיפיה. והנה שתי דוגמאות של אותה פשטות כל-כך מורכבת ושונה. השיר הבא בנוי על אותו בסיס של 12 תיבות כמו השיר שפתח את הפוסט הנוכחי. נגנו אותו ותגידו אתם אם שני השירים באמת "פשוט" נשמעים אותו הדבר:
וניקח דוגמא אחרת, גם היא משירה, אבל הפעם משירה יפנית כתובה עתיקה - הייקו (או האיקו):
"איזו קרירות!
כפות רגליים על קיר -
שנת צהריים"
(באשו, המאה ה-17)
הייקו יפני מסורתי מורכב משלוש שורות בנות 17 הברות סך הכל: 5 הברות בשורה הראשונה, 7 בשורה השניה ו-5 שוב בשורה השלישית. נושא שיר ההייקו יכול להשמע מובן מאליו בשמיעה הראשונה, אולם כאשר מתעמקים בקשר שני הדימויים השונים בשיר אפשר לגלות תובנה מעניינית או מסר רוחני.
וניתן לומר גם כי ההייקו נותן לנו תחושה של היופי שבפשטות (Wabi ביפנית), החוויה הבלתי צפויה שיש בדברים יומיומיים.
קראו שוב את ההייקו שכאן למעלה ודמיינו לעצמכם לרגע את המצב המתואר. פשוט נהדר, לא?
ומנושא לנושא באותו נושא...
Happy People: A Year in the Taiga הוא סרט תיעודי של וורנר הרצוג, אחד המתעדים האהובים עלי. זהו סרט שחוץ מלהמליץ עליו בחום רב (מאוד) אספר כי הוא מתעד ומציג את התנהלותם של בני כפר של כ-300 איש באמצע סיביר שברוסיה. אורח החיים של הכפריים הללו כמעט ולא השתנה במאה שנים האחרונות והוא מרתק לראות - קרובים לטבע, מרוחקים מהמודרניות ומתנהלים על-בסיס מסורות עתיקות.
החיים הפשוטים שלהם לא פשוטים כלל וכלל. ובכל זאת הנה קטע מצוטט מהסרט:
now out on their own the trappers become what they essentially are - happy people.
accompanied only by their dogs they live off the land completely self reliant - they are truly free.
no rules, no taxes, no government, no laws, no bureaucracy, no phones, no radio.
equipped only with their individual values and standard of conduct
אם מתחשק לכם לראות דוגמא לפשטות לא פשוטה כלל אך המכילה את היופי שבפשטות - צפו בסרט זה.
...
אני מניח שמה שאני מנסה להעביר בטקסט זה הוא שאני אוהב פשטות אבל לא מצליח להגדיר אותה.
ואני חושב שאני לא היחיד.
אני יודע מתי היא כאן, איתי, אבל זו חוויה ותחושה שאני מתקשה לגדר במלים.
לפוסט הפעם קוראים "בשבח הפשטות" ובכוונה - המשוררת ויסלבה שימבורסקה, כלת פרס נובל לספרות, אשר אחד מספרי השירה שלה נקרא "בשבח החלומות" היתה ידועה ביכולת שלה להשתמש במלים בכדי לתאר את המורכבות של מצבים פשוטים. והנה דוגמא לכך:
אחדים אוהבים שירה
אחדים -
זאת אומרת שלא כולם.
אפילו לא הרוב אלא המיעוט.
בלי להביא בחשבון את בתי-הספר, ששם מוכרחים,
ואת המשוררים עצמם,
אנשים אלה הם שניים לאלף.
אוהבים -
אך אפשר לאהוב גם מרק עוף עם אטריות,
אוהבים גם מחמאות וצבע תכלת,
אוהבים צעיף ישן,
אוהבים לעמוד על שלהם,
אוהבים ללטף כלב.
שירה -
אבל מה זאת בעצם שירה.
לא אחת ניתנה לכך
תשובה רעועה.
ואני אינני יודעת ואינני יודעת ונאחזת בזה
כבמעקה גואל.
אז מה זו בעצם שירה?...
נשמע מתפלסף? יופי! אז נסיים באמת בפילוסוף - אחד הגדולים של המאה ה-20 - לודוויג ויטגנשטיין.
ויטגנשטיין פרסם בחייו מאמר אחד ויחיד והוא טרקטטוס לוגי-פילוסופי הנחשב כאחד החשובים ביותר בכל המאה ב-20 שמנסה לא פחות ולא יותר מלהציע תאוריה פילוסופית שבאמצעותה ניתן לתאר באופן לוגי את כל העולם הנתפס. המאמר בנוי משבעה משפטי יסוד כאשר לכל אחד מהם המון משפטים משניים (75 עמודים די מייגעים).
רק לשם טעימה קטנה של פרויקט יומרני ומהמם זה ככה הוא מתחיל:
1. The world is everything that is the case
1.1 The world is totality of facts, not of things
1.2 The world is determined by the facts, and by these being all the facts
...וכן הלאה
ולעניינו ולסיום... המשפט השביעי במאמר זה הוא היחיד ללא משפטי משנה והוא (בתרגום חופשי לעברית):
7. "על מה שעליו לא ניתן לדבר, אודותיו יש לשתוק"
