גרבר למבוגרים

לפני כמה חודשים האכילו אותי בכפית, ביס אחרי ביס, גרבר.

לא באמת גרבר האכילו אותי. משהו כמו דייסה אמריקאית פטריוטית למבוגרים - סרט אקשן - Non Stop החדש. וכמו אוכל לתינוקות, הסרט היה: פשוט, טעים ,ארוז יפה ובעיקר קל לעיכול.

היינו בחופשה משפחתית ביוון (כרתים). את הסרט ראינו באחד הערבים, שרועים על המיטה מול הלפ-טופ.

נתחיל מהסוף - אני ממליץ על הסרט.
הקטע הבא מכיל ספוילרים אבל לא יותר מדי.

עם סצנת הפתיחה  אנחנו כבר מקבלים מסר כאילו מורכב - הגיבור שלנו (ליאם ניסן הנהדר) נראה מוזג לעצמו כוסית לבד באוטו ובאור יום, בעייתי משהו בפני עצמו. אחר-כך אנחנו רואים אותו צועד לכיוון המטוס והמצלמה מגלה לנו ששתוי או לא, הוא סורק וסוקר את הקהל במבט מקצועי - על אף שעדיין לא ברור מה המקצוע שלו. מהר מאוד מתברר לנו שהוא סוג של שוטר תעופה (Sky Marshal) - מגן על נוסעי המטוס התמימים ושומרם. הדבר מתגלה כשהוא מקבל איום טלפוני בקשר לטיסה בה מתרחש כל הסרט - כל 20 דקות מישהו במטוס יירצח עד שיועבר לטרוריסט הרע כסף.

אז הנה כבר ברורה החלוקה - הוא, נקרא לו הקאובוי, מהטובים והם (טרוריסטים חסרי זהות) הרעים. שתיין או לא - זה מי שישמור עלינו. וכמובן שכל נוסעי המטוס בכלל לא מודעים שבקרבם יש מישהו שאמון על בטחונם.

ביס ראשון נבלע בקלות ומשאיר טעם של עוד...

הסרט מתגלגל לו בצורה חלקה במורד הגרון - האיום מתגלה מהר מאוד כממשי ומפחיד וכבר צצות לנו בראש תמונות, זכרונות ואסוציאציות ל-9/11, איך לא. אנחנו נחשפים לעלילה שרק הקאובוי שלנו נחשף אליה וכך אנחנו בעצם מקבלים הצצה אל מאחורי הקלעים של המציאות הפשוטה והגלויה ובכך נהפכים לשותפי-סוד.

ביס שני, מתוק כמו סוד...

ואז יש לנו את שאר המרכיבים של הארוחה:

• האישה שלצידו (ג'וליאן מור) ההופכת מאזרח תמים לסייעת חשובה וקצת חשודה - הרי האויב עלול להיות מבפנים, מ"שלנו" (אין לדעת בימינו מאיפה הסכנה תבוא). היא גם מוסיפה איזה מימד של מתח רומנטי לעלילה אבל בעיקר מתפקדת כעוד שם מוכר שיגרום לכם לראות את הסרט.
• הנוסע המוסלמי למראה שכבר על ההתחלה גורמים לנו לשים לב אליו, וכצפוי, מתברר לא רק כלא מסוכן אלא ככלי עזר של ממש. המניפולציה כאן שקופה ועדיין יורדת חלק בגרון.
• שני הטייסים האמונים על ניווט המטוס אל יעדו והנקלעים להתחבטויות מוסריות למי להקשיב - לקאובוי שלהם או לשלטון הנשמע אך לא נראה (ממשל, משטרה, חיל אויר שמתקשרים עם המטוס בקשר).
• הדיילות וכמה נוסעים בודדים. אלה מייצגים את ההסכמה והחשד כלפי הקאובוי - סוג של ההתחבטות שעוברת עלינו, הצופים.
• שאר הנוסעים - פשוט אזרחים רגילים. צייתנים כשצריך ומפוחדים כשצריך. עדר ממוצע. הם זה אנחנו.

בכתבי חז"ל, פרד"ס הוא הכינוי לתורת הסוד היהודית. ראשי התיבות מייצגים:

פשט

רמז

דרש

סוד

אז אני נהנתי בכמה מישורים מהסרט:

פשט - תסריט אקשן פשוט וכיפי, בימוי טוב, משחק בהחלט מספק ומתח במידה הנכונה.

רמז - שקוף לגמרי מה שהסרט מרמז לגבי החיים היום: הסכנה הטרוריסטית אורבת מאחורי כל פינה, ה"שלטון" עושה דברים כדי להגן עלינו מבלי שנהיה מודעים אליו והאינדבדואל הוא הגיבור האמיתי.

דרש - המסקנה של מי שיוצא מהסרט היא שהתפקיד שלנו הוא לציית ולסמוך על המגינים שלנו כי "רב הנסתר על פני הגלוי" ולהבין שאין מה לעשות, כשחוטבים עצים עפים שבבים (או כל ביטוי אחר שמצדיק את התנהגות השולטים בנו)

סוד - טוב, זה כבר משהו שכל אחד יצטרך להחליט בשביל עצמו... אז תראו את הסרט ותגידו אתם.

בשורה התחתונה - הסרט הזה הזכיר לי את המשפט "כשחוטבים עצים - עפים שבבים".
העניין הוא שהמשפט הזה מיוחס ללא אחר מאשר סטלין...